הראל בע"מ - חברה לבטוח ואח' נ' כהן ואח'

החלטה

בהסכמה אני מורה על דחית התביעה כנגד הנתבעת 3 ובהתאמה על דחית ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת מס' 3.

אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"א, 21/09/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה פליגלמן, שופטת

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונה שארעה בצומת אילות ביום 4.9.07.

אין מחלוקת כי במועד הרלבנטי בוצעו עבודות בכביש. אין מחלוקת כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעים מוצבים שני תמרורי עצור וכי הנתבעת 1 ביקשה לפנות שמאלה בצומת. אין מחלוקת כי עד התביעה 1 מבוטח התובעת הראל נסע בכביש הראשי כשזכות הקדימה קנויה לו לפחות עפ"י התמרורים שבצומת

לדברי עד התביעה, הוא התקרב לצומת, האט למהירות של 40 קמ"ש שרכב הנתבעים יצא מכיון קיבוץ אילות, לא ציית לתמרורי העצור המוצבים בכיוון נסיעתו ופגע במכוניתו. לציין כי הפגיעה ברכב התובעת הינה בדלת השמאלית האחורית, דהיינו בעת הפגיעה היה רכב התובעת כבר בתוך הצומת.

לדברי עד התביעה הוא לא ראה שוטרת שעומדת ומכוונת את התנועה בכביש.

בפני העידה השוטרת. מדובר בפקחית תנועה מטעם מע"צ הלבושה במדי שוטר. לדבריה, תפקידה לכוון את התנועה בכביש, כאשר הכללים הינם שתחילה יש לשחרר את הדרך הראשית ורק כאשר הדרך הראשיות פנויה לחלוטין מכל כלי רכב, ניתן לשחרר את הדרך המשנית. לדברי עדה זו עצרה הנתבעת 1 בתמרור ומשלדברי העדה הייתה הדרך הראשית פנויה מכל רכב, היא שחררה את הדרך המשנית.

בשאלות שהפנה ביהמ"ש לעדה זו עולה כי העדה לא ראתה כלל את רכב התובעת כשהוא מגיע על אף ששדה הראיה שלה קדימה הוא לפחות 50 מטר. היא הבחינה ברכב שמגיע לראשונה רק בהיותו 4-5 מטרים מהצומת.

מעדותה של הנתבעת עצמה עולה כי גם היא על אף שדה הראיה הפתוח ימינה, גם היא לא ראתה את רכב התובעת כשהוא מגיע מימינה אלא ברגע התאונה.

אלמלא העובדה כי שוכנעתי שבמקום הייתה שוטרת שכיוונה את התנועה, הייתי מחייבת את הנתבעים עפ"י ההלכה בגין אי ציות לתמרור עצור.

אולם בשים לב לכך כי במקום הייתה שוטרת שכיוונה את התנועה, הרי שאינני חולקת עם ב"כ הנתבעים שהשוטרת גוברת על התמרורים.

אולם יחד עם זאת מציאות השוטרת בכביש אינה פוטרת את הנהגים מחוטבת הזהירות המוטלת עליהם להיכנס לצומת ולהבחין בנעשה בכביש.

במקרה זה לטעמי כשלו הנהגים שניהם כאחד בחובת זהירות זו.

אשר לנתבעים, הנתבעת 1 נכנסה לצומת כשהיא סומכת באופן עיוור על קיומה של השוטרת וגם אם הביטה ימינה לא ברור כיצד לא הבחינה ברכבו של עד התביעה ששדה הראיה פתוח לחלוטין, אלא ברגע התאונה כאשר כאמור התאונה מתרחשת כאשר רכב התובעת מצוי כבר בתוך הצומת ואין ספק כי רכב התובעת לא הגיע משמיים אלא נסע בכביש.

אשר לעד התביעה, הלה סמך באופן עיוור על זכות הקדימה שהייתה קנויה לו לטעמו מבלי לבדוק את מצב הדרך ואת הנעשה בדרך בשים לב לכך כי הדרך בוצעו שיפוצים אותה עת.

בנסיבות אלה סבורתני כי יש לחלק האחריות באופן שווה בין המעורבים. חלוקה זו הינה בגין רשלנות הנהגים ואין לה כל קשר לשוטרת שהייתה בצומת.

לאור חלוקת אחריות זו אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 4,781 ₪ צמוד ליום 10.10.07 ועד התשלום המלא בפועל בצירוף 850 ₪ שכ"ט עו"ד ומע"מ ושכרו של עד התביעה בסך של 200 ₪.